1. התובעת פוטרה לאלתר על ידי הנתבעת לאחר שזו ייחסה לה גניבה. בתביעתה זו - המוכחשת על ידי הנתבעת - עותרת היא לתשלום פיצויים שונים הנובעים מסיום יחסי עובד-מעביד.
2. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה בתפקיד של קופאית במרכול שהפעילה הנתבעת בעין המפרץ (להלן -
הסניף). תקופת ביצוע העבודה היתה 9.9.08-6.5.10, מתוכם הועסקה התובעת על ידי קבלן כח אדם בתקופה עד 1.6.09 והחל ממועד זה הועסקה כעובדת שכירה של הנתבעת. עבודתה של התובעת הופסקה בפועל במהלך יום העבודה של 6.5.10 לאחר שנחשדה על ידי הנתבעת בגניבה. בו ביום הודע לתובעת על פיטוריה. פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 29.6.10, בהתאם להיתר שניתן לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. הנתבעת לא שילמה לתובעת פיצויי פיטורים או פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים.
3. אין מחלוקת כי התובעת הועסקה במשרה חלקית וכי שכרה הקובע, לצורך חישוב פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים, עומד על 2,887 ש"ח. עוד עולה - והדבר לא הוכחש על ידי התובעת - כי על תנאי העסקתה אצל הנתבעת חלו הוראות הסכם קיבוצי מיוחד שנכרת בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית משנת 1978 (נספח י' לכתב ההגנה) (להלן -
ההסכם הקיבוצי המיוחד).
4. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים (בסך 5,760 ש"ח) ובפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים (בסך 2,880 ש"ח). עוד טוענת התובעת כי לא קוים לה שימוע עובר לפיטוריה ובשל כך עותרת היא לפצותה בסך של 50,000 ש"ח. כן נטען כי ביום הפסקת עבודתה ערכה לה הנתבעת "חקירה" שכללה, בין היתר, איומים, מניעת יציאה לשירותים, צעקות ומניעת אפשרות ליצור קשר עם החוץ באמצעות הטלפון - ובשל אלה עותרת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. הנתבעת מכחישה את זכאות התובעת לסעדים הנתבעים על ידה וטוענת כי הפסקת העבודה לאלתר ללא פיצוי ושלילת פיצויי הפיטורים נעשו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי לאור כך שהתובעת נתפסה גונבת; כי נערך לה שימוע; וכי לא נגרמה לה עגמת נפש.
5. התובעת העידה בעצמה. כן הוגש מטעמה תצהיר עדות ראשית של יערית קוסטינר - קופאית אחרת שעבדה עמה ופוטרה אף היא באותו יום לאחר שיוחסה לה על ידי הנתבעת גניבה - והנתבעת ויתרה על חקירתה הנגדית. מטעמה של הנתבעת העידו שרון דן, מנהל סניף; אסתי דהן, סגנית מנהלת הסניף; שלומי ראובן, קצין בטחון אזורי של הנתבעת; לילי דביר - עובדת הנתבעת המשמשת כנציגות העובדים בסניף; וכן שירן זינו - ששימשה כקופאית בסניף ופוטרה באותו יום בו פוטרה התובעת לאחר שגם לה ייחסה הנתבעת גניבה.
6. הסוגיות הדורשות הכרעה הן אלה: האם אכן התנהלות התובעת ביום 6.5.10 הצדיקה את פיטוריה לאלתר ללא פיצוי ושלילת פיצויי הפיטורים; האם קויים לתובעת שימוע עובר לפיטוריה; והאם נגרמה לתובעת עגמת נפש במהלך הבירור שערכו נציגיה בשאלת הגניבה ביום הפסקת עבודתה של התובעת.
זכאות התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים
7. אין מחלוקת כי ביום הפסקת העבודה - 6.5.10 - ביצעה שירן זינו (להלן -
שירן), הקופאית האחרת שהועסקה אותה עת על ידי הנתבעת, את קניותיה בסניף והתובעת - שעבדה בעמדת הקופאית - היתה אמונה על רישום המוצרים בקופה על מנת ששירן תשלם עבורם. הנתבעת טוענת כי התובעת איפשרה לשירן לשלם רק עבור חלק מהמוצרים בעגלת הקניות שלה, ועל חלקם האחר לא, ועל כן ייחסה לתובעת גניבה. כן ייחסה לתובעת קנוניה עם שתי הקופאיות האחרות - זינו וקוסטינר - בכך שאלה אפשרו לתובעת להוציא מוצרים ללא תשלום.
8. אין גם מחלוקת כי בסוף פעולת רישום המוצרים - אותם רכשה שירן - בקופה על ידי התובעת, לא נרשמו בקופה כל המוצרים שהיו בעגלת הקניות של שירן. ענין זה התגלה על ידי סגנית מנהלת הסניף, אסתי דהן, עת נקראה לקופה על ידי התובעת על מנת לאשר תשלום חלק מהרכישה באמצעות המחאה דחויה. אסתי דהן - שהעידה כי היא בעלת נסיון של 20 שנה בעבודה במרכולים לרבות בתפקיד קופאית ראשית - הסבירה כי נסיונה איפשר לה להבחין, בטביעת עין, כי כמות המוצרים בעגלה אינה תואמת את סכום הקניה המופיע בקופה. היא שבה לעמדת שירות לקוחות ואז, מתוך עמדת מחשב שאפשרה לה עיון בחשבונית הקניה של שירן, נוכחה כי ישנם מוצרים בעגלת הקניות של שירן שלא נרשמו על ידי התובעת בקופה. בהמשך הגיעה שירן עם עגלת הקניות לעמדת שירות לקוחות ושם דרשה ממנה אסתי דהן הסברים ובחנה את המוצרים בעגלה ביתר פירוט והשוותה אותם לחשבונית (סעיפים 2-3 לתצהיר אסתי דהן). בתרשומת שערכה יום לאחר הארוע רשמה אסתי דהן כי המוצרים שלא נרשמו כללו שתי חבילות טיטולים ומזון תינוקות סימילאק (נספח א' לתצהיר אסתי דהן). עדותה זו של אסתי דהן זכתה לחיזוק מעדותה של שירן, אשר הודתה כי היו מוצרים בעגלה שלא נרשמו בקופה (עדותה בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 15-18). גם התובעת מודה בעדותה כי בעגלה היתה חבילת טיטולים וחבילת מזון סימילאק - אשר שתיהן לא נרשמו בקופה - וכי שירן עזבה עם העגלה לכיוון שירות לקוחות (עדות התובעת בעמודים 9-10 לפרוטוקול). אנו קובעים איפה כי לאחר שהסתיים הליך רישום המוצרים בקופה על ידי התובעת, ולאחר ששירן עזבה עם העגלה את הקופה לעבר עמדת שירות לקוחות, נמצאו בעגלת הקניות של שירן שתי חבילות טיטולים וחבילת מזון תינוקות מסוג סימילאק. לענין כמות המוצרים וטיבם - מעדיפים אנו את התרשומת בכתב שערכה אסתי דהן יום אחרי הארוע על פני הרשום בתצהירה שנערך שנה וחצי לאחר יום הארוע, לפיו היו שתי חבילות של מזון לתינוקות וכי בעגלה היו "דברים נוספים" שלא שולם בגינם. לא הוצגה לנו על ידי התובעת תרשומת שלה שנערכה בזמן אמת לגבי כמות המוצרים או טיבם, ומשכך אנו מאמצים בענין זה את גרסת אסתי דהן המפורטת בתרשומת בכתב שערכה ואשר צורפה לתצהירה.
9. מכאן יש לעבור ולבחון את ההסבר שנותנת התובעת לכך שבתום הליך רישום המוצרים בקופה שבאחריותה, לא נרשמו כל המוצרים שנחו בעגלת הקניות של שירן. הסבר זה - כך על פי התובעת - טמון בכך ששירן הביאה עמה לסניף, לפני תחילת עריכת הקניות, חבילת טיטולים ומזון לתינוקות סימילאק אותם רצתה להחליף. על פי גרסת התובעת, שירן סיפרה לה זאת בקופה, התובעת התקשרה לקופה הראשית כדי לשאול האם מדובר בהחלפה, לא ענו לה עקב עומס באנשים שם, ולכן הפנתה התובעת את שירן לקופה הראשית (סעיף 8 לתצהיר התובעת; עדותה בעמודים 9-10 לפרוטוקול). גרסה זו של התובעת לא זכתה לעיגון בעדותה של שירן. הסברה של זו למוצרים שלא נרשמו בקופה היה בכך שלא היה ברשותה די כסף לשלם עבור הקניה כולה, ועל כן התקדמה לקופה הראשית על מנת שתוכל לצאת לאמה ולהביא כסף נוסף למוצרים אלה (עדותה בעמוד 6 לפרוטוקול). בעדותה אין אזכור להסבר התובעת בדבר החלפת מוצרים. התובעת, בעדותה, אישרה גרסה זו של שירן (עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 3-5). שתי גרסאות אלה - מחסור בכסף לעומת החלפת מוצר - אינן מתישבות זו עם זו ועל כן בפנינו גרסה בלתי עקבית של התובעת. אנו קובעים איפה כי לא הוכח בפנינו ששירן הביאה עמה לסניף את המוצרים שלא נרשמו מתוך כוונה להחליפם. התוצאה הינה כי התובעת אפשרה לשירן לעזוב את הקופה, בתום הליך רישום המוצרים, כאשר באמתחתה מוצרים שלא נרשמו כמפורט לעיל ומבלי שיש לכך הסבר שיש בו להעמיד פעולה זו כפעולה לגיטימית. הסבר אחר של התובעת שעלה בתצהירה - לפיו חלק מהתשלום בוצע במזומן וחלק בהמחאה דחויה (סעיף 11 לתצהירה) - אינו שופך אור על הפער בין המוצרים בעגלה לבין אלה שנרשמו בקופה. אין בהסבר זה כדי להסביר את הפער שמצאה אסתי דהן בין המוצרים בעגלה לבין רישומם המדוייק בקופה (סעיפים 2-3 לתצהיר אסתי דהן) ואין בו כדי לנקות את התובעת.
10. גם אם היינו מקבלים את טענת התובעת לפיה המוצרים שלא נרשמו היו כאלה שהובאו על ידי שירן לשם החלפתם, הרי נסיבות המקרה מביאות אותנו לקבוע כי זהו אינו הסבר שיש לקבלו ואין בו כדי לנקות את התובעת. התייחסותנו לסבירות הסבר זה נדרשת לאור העובדה כי מעדות אסתי דהן עולה שביום הארוע נתנה לה שירן הסבר, לאי רישום המוצרים בקופה, הטמון בכך שהביאה מוצרים להחלפה (סעיף 3 לתצהיר אסתי דהן; נספח א' לתצהירה). נראה שגם התובעת עצמה נתנה הסבר זה ביום הארוע, שכן העדה לילי דביר העידה כי בבירור שערכה הנתבעת ביום הארוע עצמו, ציינה התובעת כי פעלה בניגוד לנהלים (עמוד 18 לפרוטוקול). מהראיות שהוצגו בפנינו התברר כי נהלי הסניף מחייבים כי החזרת מוצרים תיעשה בקופה הראשית כנגד קבלת זיכוי וכי המוצר המוחלף נשאר בשירות לקוחות (עדות אסתי דהן בעמוד 17 לפרוטוקול). יש ליתן את הדעת כי התובעת השלימה ביום הארוע תקופת העסקה של שנה ושמונה חודשים ועל כן וודאי היתה מודעת לנוהל בסיסי זה. בכל מקרה, לא נטען אחרת על ידי התובעת. אין כל טענה של התובעת לפיה אסתי דהן נקראה לעמדת הקופה של התובעת - בעת ששירן התכוונה לשלם - על מנת לאשר את החלפת המוצרים. טענת התובעת בענין זה מתמצית בכך כי אסתי דהן נקראה לקופה אך על מנת לאשר תשלום באמצעות המחאה דחויה, מבלי שהתובעת מזכירה את ענין מתן האישור להחלפת המוצרים (סעיף 9 לתצהיר התובעת). גם אם הקופה הראשית היתה עמוסה ולא נתנה מענה טלפוני לתובעת לשם בירור השאלה האם המוצרים שלא נרשמו בקופה הם אכן מוצרים מוחלפים שאין לרשמם - היה על התובעת לבקש את אישור סגנית המנהל לכך בעת שקראה לה לגשת לעמדת העבודה של התובעת. הדבר מתחייב מעצם מהות תפקידה כקופאית אשר אמורה למנוע - בכל צורה - הוצאת מוצרים מבלי שנרשמו בקופה ומבלי ששולם בגינם. זאת לא עשתה. בכך איפשרה לשירן לעזוב את עמדת הקופה של התובעת, כאשר באמתחתה מוצרים שלא נרשמו בקופה ומבלי שהתובעת יכולה לוודא כי שירן זינו אכן פונה בענין זה לקופה הראשית. כל זאת - בניגוד למהות תפקידה של התובעת כקופאית, תפקיד בו אינה אמורה לאפשר מצב שכזה.
11. עצם העובדה כי התובעת היא זו שזימנה את אסתי דהן אליה לקופה - אינה מצביעה על כך שלא היתה לה כוונה לאפשר לשירן זינו לעזוב את הקופה כאשר ברשותה מוצרים שלא נרשמו בקופה. דווקא העובדה כי סוגית המוצרים המוחלפים - כגרסת התובעת - לא הועלתה בפני אסתי דהן עת נקראה אל התובעת, מצביעה על כך שהמטרה לזימונה של אסתי דהן היתה אישור חלק מהתשלום על ידי המחאה דחויה. על מטרה זו לא היתה מחלוקת בין הצדדים (עדות אסתי דהן בעמוד 15 לפרוטוקול; סעיף 9 לתצהיר התובעת) - ומשכך אנו קובעים כי אסתי דהן נקראה לתובעת אך לשם כך. אין לשלול כי התובעת לא היתה ערה לאפשרות כי אסתי דהן תזהה, תוך הסתמכות על טביעת עין, כי קיים פער בין סכום הקניה לבין המוצרים בעגלת הקניות. על כן אנו דוחים את טענת התובעת בענין זה.
12. מהאמור לעיל עולה כי התובעת איפשרה לשירן זינו ביום 6.5.10 לסיים את רישום הקניה בעמדת הקופה בה עבדה התובעת, ולעזוב את הקופה לכיוון יציאה מהסניף, מבלי שנרשמו בקופה שתי חבילות טיטולים וחבילה אחת של מזון לתינוקות. זאת עשתה התובעת מבלי שעדכנה את אסתי דהן בכך עת שזו נקראה ע"י התובעת לגשת לעמדת הקופה. ברי כי בכך הפרה התובעת את האמון המיוחד המתחייב מתפקידה כקופאית. בתפקיד זה משמשת התובעת כחסם שתפקידו למנוע עזיבת לקוחות כאשר באמתחתם מוצרים שלא נרשמו בקופה ולא שולמה תמורה בעדם. במלאה תפקיד זה פועלת התובעת - כקופאית - לבדה. נציג הנתבעת אינו עומד לידה ומפקח עליה כל העת. משכך, מחייב תפקידה מידה מיוחדת של אמון. אמון זה הפרה התובעת בהתנהלותה האמורה.
13. יוטעם כי לא הוכח בפנינו כי אותם מוצרים בעגלת הקניות של שירן שלא נרשמו בקופה - היו מיועדים לתובעת. גם לא הוכחה בפנינו טענת הנתבעת כי התובעת עשתה יד אחת עם שירן באופן ששירן - עת מילאה תפקיד של קופאית - אפשרה לתובעת לצאת עם מוצרים שלא נרשמו בקופה. בעניינים אלה לא נחקרה שירן בעדותה. לא מצאנו לקבל דברים שרשמה שירן זינו בהודעתה בכתב שנמסרה לנתבעת ביום הארוע (נספח א' לתצהיר שלומי ראובן), שם כתבה כי התובעת ביקשה ממנה ביום הארוע להביא עבורה חבילת טיטולים אשר תועבר ללא תשלום בקופה. במהלך עדותה חזרה בה שירן זינו מהאמור בהודעתה זו תוך שהסבירה כי נרשמה לאחר שהושמעו על ידי נציגי הנתבעת איומים כי רשויות הרווחה יקחו ממנה את ילדה (עדותה בעמוד 6 לפרוטוקול). לאור חזרתה מהאמור בהודעה, ומשלא נחקרה בענין התועלת האישית המיוחסת על ידי הנתבעת לתובעת מהארוע ביום 6.5.10, אנו קובעים כי טענת הנתבעת בענין זה לא הוכחה. יוטעם גם כי אין אנו קובעים ממצא כלשהו בשאלת המניעים שעמדו מאחורי התנהלותה של שירן. עניינו בתביעה זו הוא התנהלות התובעת בשים לב לתפקיד אותו מילאה באותו היום - קופאית. יוטעם, כי אף שלא הוכח שהמוצרים יועדו לתובעת או כי התובעת עשתה יד אחת עם שירן - אין הדבר מפחית מחומרת התנהלות התובעת. מכח תפקידה לא אמורה היתה התובעת לאפשר לשירן - תהא הסיבה לכך אשר תהא - לעזוב את הקופה כאשר באמתחתה מוצרים שלא נרשמו בקופה ולא שולם בעדם. במחדלה זה, הפרה התובעת בצורה בוטה את תפקידה ואת האמון המיוחד שניתן בה על ידי הנתבעת.
14. בגין התנהלותה של התובעת כמתואר לעיל, בדין נשללו ממנה מלוא פיצויי הפיטורים והפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים. זאת היתה הנתבעת רשאית לעשות מכח סעיף 6 לפרק כ"ג להסכם הקיבוצי המיוחד, הקובע -
"במקרה והפיטורים יבואו בגלל אשמה אשר תוכח אמיתותה כגון: גרימת נזק כספי או מוסרי לחברה, או גרימת נזק לרכוש החברה במזיד, מעילה בכספים, קבלת שלמון, גניבה או שימוש לרעה בתפקיד, (הפרת משמעת או הזנחה בעבודה שעליה ניתנת התראה בכתב) - לא יהיה צורך במתן הודעה מוקדמת, והעובד לא יהיה זכאי לקבלת תשלומי פיצויים כלשהם."
התנהלותה של התובעת עולה, למצער, כדי שימוש לרעה בתפקיד. הוראת סעיף 6 לפרק כ"ג אינה קובעת מדרג ענישה במקרה כזה, כגון זכאות לפיצויי פיטורים חלקיים. לאור הוראת סעיף זה ומכח הוראת סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, בדין נשללו מהתובעת מלוא פיצויי הפיטורים ומלוא הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים. מעבר לדרוש יצויין כי גם אילולא הוראה זו בהסכם הקיבוצי המיוחד, ניתן היה להכשיר את שלילת הפיצויים המלאה כאמור לאור השיקולים הבאים: תקופת ההעסקה הקצרה; תפקיד האמון המיוחד אותו מילאה התובעת מכוחו עליה למנוע הוצאת מוצרים מבלי שנרשמו בקופה ושולם בעדם; גילה הצעיר; והצורך בהרתעת עובדים אחרים דווקא לאור טיב העסק המנוהל על ידי הנתבעת - הכולל מכירת מוצרי צריכה, בשימושם של מרבית בני האדם, הניתנים מבחינה פיזית לגניבה. לאור כל אלה היתה הכף נוטה לחומרה באופן המצדיק שלילת מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת (ע"ע (ארצי) 214/06
אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב, פסקה 9, (טרם פורסם, 31.5.07); סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001). אשר על כן, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים - נדחית.
זכאות התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש
15. התובעת מלינה על האופן בו ערכה הנתבעת את הבירור ביום הארוע, תוך שנטען שנפגעו זכויות התובעת במהלך בירור זה. מחומר הראיות שהוצג בפנינו עולה כי מיד לאחר שהתברר לאסתי דהן כי שירן עזבה את הקופה של התובעת כאשר באמתחתה מוצרים שלא נרשמו בה, התקשרה למנהל הסניף ולקצין הבטחון. התובעת התבקשה לסגור את הקופה ולהמתין לבואם של מנהל הסניף וקצין הבטחון (סעיף 4 לתצהיר אסתי דהן). כאשר אלה הגיעו, הוכנסה התובעת לחדרה של הקופאית הראשית. יחד עמה נכחה נציגת ועד העובדים, ליל דביר וגאולה הקופאית הראשית (עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול; עדות לילי דביר בעמוד 17 לפרוטוקול). במקביל התקיים, בחדר אחר, בירור עם שירן. קציני הבטחון עברו מחדש לחדר, ולא נכחו כל הזמן בחדר בו שהתה התובעת (עדות לילי דביר בעמוד 17 לפרוטוקול; עדות שלומי ראובן בעמוד 21 לפרוטוקול; עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול). בירור זה נמשך במשך כשעתיים. כך נרשם בתצהיר התובעת (סעיף 19 לתצהיר) והדבר מצא עיגון בדברי לילי דביר, נציגת ועד העובדים, שציינה שהבירור ארך שעה-שעה וחצי (עמוד 17 לפרוטוקול). הדבר עולה בקנה אחד עם אישור המשטרה בדבר הגשת תלונה (נספח ד' לכתב ההגנה): מאישור זה עולה כי הודעה למשטרה והגשת תלונה בטלפון נמסרה בשעה 16:00, תוך שהתלונה עצמה הוגשה בשעה 18:00. התובעת העידה כי תחילת הבירור היתה בשעה 14:00 (עמוד 9 לפרוטוקול). העובדה שהבירור החל בשעה 14:00 עולה גם ממסמך שערך מנהל הסניף, שרון דן (נספח א' לתצהירו). עוד עולה כי בתום הבירור הזמינה הנתבעת אנשי משטרה לסניף, ובסופו של דבר נלקחה התובעת לתחנת המשטרה ברכב של קצין הבטחון ולא ברכב משטרתי, על מנת שלא לפגוע בכבודה (סעיף 7 לתצהיר שלומי ראובן; סעיף 24 לתצהיר התובעת). התלונה הוגשה בתחנת המשטרה לאחר שהגיעו כולם לתחנה והמתינו בתור (עדות שלומי ראובן בעמודים 24-25 לפרוטוקול). אנו קובעים איפה כי הבירור ארך שעתיים, בין השעות 14:00 ל- 16:00. הגעת השוטרים לסניף היתה בסמוך לתום הבירור (נספח א' לתצהיר שרון דן) והתובעת עוכבה על ידי הנתבעת כל משך זמן זה ועד שהגיעו לסניף השוטרים.